אז כן, Jake לא הפסיק להגיד לי את זה. בארוחת ערב. בהודעות באזור אחת בלילה. בבר, כשיש לי queso על האצבעות ואני בקושי מקשיב. "אתה מתכונן ל-FAANG כאילו זו חברה אחת, והיא לא." הייתי מהנהן ואז חוזר הביתה ועושה בדיוק את ההפך. 350 בעיות LeetCode. ארבעה חודשים. גישה אחת לכל חמש החברות. אתם בטח כבר יכולים לנחש איך זה נגמר.
בסבב ה-system design של Amazon היא אומרת "מערכת ניתוב הזמנות למחסן" ואני מעלה את אפליקציית הלוח הלבן. load balancer, Postgres, Redis ל-caching, חצים לכל הכיוונים. אחרי חמש עשרה דקות אני מסתכל על התרשים שלי וחושב בכנות שזה דווקא די טוב. (זה לא היה די טוב lol.) "מה קורה כששני pickers לוקחים את אותו פריט בדיוק באותה שנייה." כלום. ריק מוחלט. distributed locking, היה לי על זה כרטיס ב-Anki, עברתי עליו לפחות חמישים פעם. הפה שלי פשוט לא זז. ארבעה חודשים של פלייליסטים על system design ב-YouTube לימדו אותי איך לצייר קופסאות על מסך. לא איך לחשוב כשמישהו משנה את השאלה. היא נתנה לי שלושים שניות. שלושים שניות של שקט בראיון זה דבר פסיכי, אם יצא לכם לחוות את זה. אתה יושב מול השולחן בטרנינג ורק רוצה להתאדות. היא נשפה לתוך המיקרופון, וזהו. ידעתי. Amazon שלחו את הדחייה יומיים אחר כך. תשע מילים. "did not demonstrate depth in system design." קראתי את זה בשבע בבוקר, עם pad thai קר ביד, כי לא הצלחתי לישון. השותף שלי Kevin עבר במטבח ואני העמדתי פנים שאני בודק את אפליקציית מזג האוויר.
החבר שלי Jake התקבל ל-Google בערך חצי שנה לפני הדחייה הזאת, והתגובה שלי הייתה להיות החבר הכי גרוע שיש. לא החזרתי לו טלפונים. שבועות. הוא היה שולח "ארוחת ערב?" ואני משאיר אותו על read, כי לשבת מול מישהו שהתקבל בזמן שעל הטלפון שלי פתוחה דחייה, זה לא משהו שיכולתי לשאת. נורא, אני יודע. כשסוף סוף סיפרתי לו על Amazon הוא צחק. לא צחוק של סימפתיה. צחוק אמיתי. כי גם הוא קפא על שאלת caching בלופ הראשון שלו ב-Google. ארבעים שניות של dead air בזמן שהמראיין מסתכל עליו. דחייה. הוא התקבל בפעם השנייה רק אחרי שזרק את כל האסטרטגיה שלו ובנה הכול מחדש מאפס. Jake קורא ספרי CS בחופשות (ספרי לימוד אמיתיים, לא כתבות ב-Medium, ספרים עם הוכחות) וגם אצלו המוח כבה בראיון אמיתי. אז זו בעיית הכנה. לא בעיית ידע.
זה מה שעדיין מוציא אותי מדעתי ב-LeetCode. ב-reddit אומרים 300 minimum. אני עשיתי 350. יכולתי לזהות sliding window עוד לפני שהקפה התחיל לעבוד. חסר תועלת. והסיבה היא שבכל סבב בחברות האלה יש follow-up שבו משנים את ה-constraints אחרי שאתה פותר את החלק הראשון. פתאום הקלט לא נכנס לזיכרון. או שהשירות צריך עשרת אלפים בקשות בשנייה ואין בכלל אפשרות ל-batching. או שיש לך שלושה regions שכותבים במקביל ואתה צריך להבין לבד איך פותרים את הקונפליקטים. חלק א' הוא רק "האם הבן אדם הזה יודע לכתוב קוד", וה-follow-up הוא ההערכה האמיתית. אני עשיתי 350 בעיות, פעם אחת כל אחת. לא חזרתי אליהן. לא הרחבתי אף אחת. רק סימנתי וי. ביפ, סיימתי, הבעיה הבאה, הלאה. שלוש מאות וחמישים. שלוש מאות וחמישים בעיות ואני עדיין קפאתי על שאלה אחת.
Jake הוא זה שתיקן לי את ההכנה, ואני רבתי איתו על זה כמעט כל ערב. באותו זמן הרעיון שלו נשמע לי דפוק -- להפסיק לפתור בעיות חדשות, פשוט לעצור. בזמן שאנשים ב-reddit כתבו שהם כבר על 500, הוא גרר אותי אחורה לרשימת הבעיות שכבר פתרתי. חמישים בעיות ישנות. שוב. ואז עוד פעם. כל ערב follow-up אחר ב-Zoom. אשתו משכיבה את הילד בחדר ליד, Jake עם הקפה שלו, ושואל אותי כאילו זה הדבר הכי רגיל בעולם: "שני מיליארד איברים, ארבעה ג'יגה RAM, שלושה data centers, eventual consistency, מה נשבר קודם." הייתי נמס בתרגולים האלה. לפעמים פשוט הייתי בוהה בו כמה שניות ואז מתחיל לגמגם משהו על sharding רק כדי לא לשבת בשקט. בשבועיים הראשונים רציתי לסגור את הלפטופ כל ערב. ואז בשבוע השלישי משהו זז. הייתי מסיים את הפתרון הבסיסי וכבר שומע בראש את השאלה הבאה. מה אם הקלט ענק, מה אם שני writers פוגעים בזה ביחד ואיך region שנופל משפיע על הכול. הראש שלי התחיל לרוץ לשם לבד. פעם הייתי פותר בעיה ונעצר כאילו מישהו כיבה מתג. אחרי שלושה שבועות עם Jake על Zoom כל ערב זה פשוט קרה, בלי שתכננתי את זה. ובדיעבד אני חושב שזה בדיוק מה שהחברות האלה בודקות, הרפלקס הזה. ארבעה חודשים של grinding לבד? lol לא עשו לי את זה אפילו בקירוב. זוכרים את השלושים שניות של שקט ב-Amazon? אחרי שלושה שבועות עם Jake הייתי מוכן לאותן שלושים שניות.
האסון השני היה מקורות ה-system design, ופה זאת כבר הייתה עצלנות נטו מצידי. למדתי רק מ-YouTube. URL shortener, chat app, news feed. אותו מרק מחומם מחדש שכולם רואים מאז 2022. ואז ב-Amazon המראיינת זרקה GDPR deletion pipelines. audit logging. data residency בין regions. compliance בכלל לא הופיע לי בראש, וזה די מביך להודות. Jake סיפר לי שאחרי הדחייה שלו ב-Google בזבזו איתו עשרים דקות רק על cache invalidation ועל split brain recovery. אני אפילו לא ידעתי אז מה זה split brain. ישבתי ב-Civic בחניה. טלפון רותח. אצבעות קרות. וגיגלתי "split brain database" כי לא היה לי מושג מה זה בכלל, ב-11 בלילה, בחניה, כמו סטודנט שנה א שלא למד למבחן. האם אני יכולתי להתכונן טוב יותר אם הייתי יודע את זה קודם? כנראה. אבל לא ידעתי. והשאלות כבר זזו קדימה ואני עוד הגעתי עם תשובות מלפני שנתיים.
Behavioral. אוקיי, החלק הזה מביך. הסבב ההתנהגותי הוא כנראה הסבב הכי צפוי בכל התהליך, ואני זלזלתי בו כי הנחתי שהניסיון שלי בעבודה מדבר בעד עצמו. Amazon מפרסמת את עקרונות המנהיגות שלה באתר. Glassdoor אומרת לך איזה מהם עולים. אתה ממפה את הסיפורים שלך לכל עיקרון. הבנתי את כל זה בתיאוריה, ואז בכל זאת הגעתי עם שמונה סיפורים שכולם היו על זה שאני צודק ומציל את המצב. סיפורי גיבור. כולם. Meta משתמשת ב-CAR במקום STAR, והסיפורים שלי היו בנויים לא נכון לפורמט שלהם. איבדתי נקודות על משהו כל כך מטופש. Google זרקו לי "tell me about a time you realized you were wrong about something important" ולי היו בדיוק אפס סיפורים שבהם אני טועה, כי למה שאחזור שוב ושוב על הרגעים הכי גרועים שלי. Jake אמר לי שבועות קודם להכין סיפורי כישלון. אמרתי לא. Google חשבה אחרת lol. כשבסוף בניתי את הסיפורים האלה מחדש והכנסתי להם מספרים קשיחים, "cut deploy time from three weeks to four days" הפך לסיפור ברירת המחדל שלי בשתי חברות שונות. אותם נתונים שהיו לי קודם, מילולית שום דבר חדש, פשוט ממוסגר אחרת. זה עבד בשתי הפעמים.
התזמון כמעט ריסק אותי מעל כל השאר. Google לקחו חמישה שבועות משיחת המגייס ועד החלטת הוועדה. Amazon שלושה שבועות. חברה שלי Sarah קיבלה onsite של Meta עשרה ימים אחרי ה-phone screen. עשרה ימים. אי אפשר להתכונן לחברה אחת בכל פעם, וזאת המלכודת שנפלתי אליה. ניסיתי לעבוד בטור, ועד שכבר הרגשתי מוכן ל-Amazon, הלופ של Google כבר היה ביומן שלי ואני התרוצצתי בין leadership principles לעומק ב-system design ולפורמט CAR ולכל framework אחר שכל חברה רצתה. אני ו-Jake בנינו מסמך משותף עם כל הנושאים שכל שלוש החברות בודקות. סימנו את הדברים החופפים. חרשנו קודם את החפיפה, ואת הדברים הספציפיים לכל חברה שמרנו ללילה שלפני, כמו דחיסה לפני מבחני גמר. ישבנו על רצפת הסלון שלו בחצות, עם כרטיסיות מפוזרות על שולחן הקפה. מבולגן. אבל זה עבד.
התחלתי להריץ InterviewMan בזמן הלופים האמיתיים שלי אחרי ש-Jake הזכיר אותו. overlay למסך שלא מופיע כשאתה משתף מסך, קולט אודיו דרך המיקרופון, ומעלה הצעות על המסך תוך כמה שניות. בסבב system design אחד הוא סימן לי כיוון של caching רגע לפני שהמראיין העלה אותו, ואני נראיתי מוכן במקום להיכנס לפאניקה. 12 דולר לחודש. כלום לעומת מאות הדולרים שבזבזתי על קורסים שלימדו אותי לצייר דיאגרמות יפות שלאף אחד לא היה אכפת מהן. זה לא מחליף ידע, כן? עדיין הייתי צריך להגן על כל תשובה כשהם לחצו על הפרטים. אבל זה מנע מהמוח שלי להיכנס למצב קיפאון מוחלט כמו שקרה לי ב-Amazon, וזה לבדו היה שווה את זה.
אם אני צריך להגיד דבר אחד למישהו שמתחיל עכשיו הכנה ל-FAANG, זה זה: תפסיקו להתייחס לזה כאילו זו חברה אחת. חמש חברות. חמישה מבנים שונים לראיונות ולהערכה. אני התכוננתי גנרית וקיבלתי בראש. Jake בחר בפעם השנייה שלו ב-Google ספציפית, והוא התקבל. תבחרו שתיים שאתם באמת רוצים, תלמדו איך שתי החברות האלה מריצות את התהליך, ולשאר תגישו כדי לצבור reps ולהרגיש יותר בנוח. זה מה שעבד אצלנו. לקח לי דחייה אחת וארבעה חודשים מבוזבזים להבין את זה, אבל הנה.
Ready to Ace Your Next Interview?
Join 57,000+ professionals using InterviewMan to get real-time AI assistance during their interviews.
